במרס 1939 עזב פאול קאהלה עם שלושה מבניו את גרמניה והתאחד עם אשתו מארי ושני בניו הנוספים בלונדון. את כל רכושם הותירו מאחור בעיר בון: בית-מידות בן 15 חדרים עם חפצים משפחתיים מדורי-דורות וספריה פרטית שבּה כ-8,000 כותרים, ובכללם ספרים וכתבי יד של המחקרים בהם עסק קאהלה. כולם הוחרמו על ידי הנאצים.
פאול ארנסט קאהלה נולד בשנת 1875 בהוהנשטיין שבפרוסיה המזרחית. הוא למד שפות שמיות ותיאולוגיה במארבּוּרג, האלֶה וברלין. לאחר שמוּנה לכומר, הוא שימש במשך כשש שנים כראש הקהילה הפרוטסטנטית בקהיר ולאחר מכן שהה כשנה במכון הארכיאולוגי הגרמני בירושלים. בשנים אלו העמיק את ידיעותיו בבלשנות של השפות השמיות וביסס את מעמדו כמומחה מן המעלה הראשונה בחקר המקרא והדקדוק העברי. עם חזרתו לגרמניה לימד באוניברסיטאות האלה וגיסֶן, ובשנת 1923 נקרא להקים את הסמינר האוריינטלי באוניברסיטת בון, שהיווה אבן שואבת לתלמידים וחוקרים מכל רחבי העולם שהתעניינו במסורות האסלאם, בספרות מקראית, בדקדוק ובניקוד העברי, תוך התמקדות בגילויים חדשניים מהגניזה הקהירית. אחת הסטודנטיות הידועות של קאהלה הייתה לאה גולדברג, שכּתבה בהדרכתו עבודת דוקטור על התרגום הארמי של תורת השומרונים.
עליית הנאצים לשלטון הקשתה מאוד על קאהלה לשמר את הסטודנטים היהודים שבסמינר, כל כמה שתמך בהם בכל לבו. בליל הפוגרום של 1938 סייעה מארי לשכן יהודי שחנותו נבזזה, ובכך נסתם הגולל על המשך שהותה של המשפחה בגרמניה, וקאהלה אולץ להתפטר בינואר 1939. המשפחה ברחה בדרך-לא-דרך לאנגליה. אוניברסיטת קלן רכשה את ספרייתו המחקרית של קאהלה ועם שובו לגרמניה בתום המלחמה היא הושבה לרשותו. קאהלה שב ללמד בבון כאמריטוס ומת בשנת 1964.
כשנה קודם למותו של קאהלה הוקם בחיפה «המכון האוניברסיטאי», בחסותה האקדמית של האוניברסיטה העברית. בשנת 1962 למדו כ-600 תלמידים מדעי הרוח וראיית חשבון ב«בית הספר הגבוה של ערב » בחיפה, שנפתח בשנת 1951 בהדרכת האוניברסיטה העברית. אולם כדי לסיים את חוק לימודיהם הם נדרשו לשנת לימודים אחת בירושלים. ראש העיר אבא חושי פנה לאוניברסיטה והדגיש את הקושי של הסטודנטים, בעיקר חסרי האמצעים בהם, שנדרשו להיטלטל לתל אביב ולירושלים כדי להשלים את לימודיהם. סנאט האוניברסיטה העברית אישר את חסותה של האחרונה על המכון האוניברסיטאי בחיפה, שהתבטאה בכך שהאוניברסיטה העברית הייתה אמונה על התכנים ועל ההוראה. הלימודים במכון החלו במתכונת מצומצמת בשנת 1963 והתרחבו בשנה לאחריה, שנת מותו של פאול קאהלה. בשנה הראשונה למדו בו כ-600 תלמידים, רובם בחוג לספרות וללשון עברית (177 סטודנטים), בחוג למקרא (143) ובחוג למדע המדינה (132). מספר הסטודנטים במכון האמיר ובשנת 1965 כבר למדו בו כ-1500, שני שלישים מתוכם במדעי הרוח. מספר הסטודנטים הדגיש אצל ראשי המכון ובייחוד אצל חושי את המחסור בספרי מחקר רלוונטיים בתחומי השפה העברית וחקר המקרא שיוכלו לתת מענה לסטודנטים וחוקרים כאחד.
