Mimeo

אפשר לפתוח כך: זוהי התכתבות היסטורית בין בית הדפוס של האלמנה והאחים ראם (Romm) בווילנה לבין שלמה בובר בלמברג (לבוב; היום לביב) בין השנים 1884–1885 בעניין מהדורת מדרש תנחומא שערך בובר לקראת הוצאתה לאור בבית הדפוס ראם.

מוטב אולי כך: אלה ניירות המסורים לנייר; מכתבים שבמרכזם עומד הנייר כאובייקט בפני עצמו וכסמל למחויבות לחומר ולרוח.

במהלך המאה התשע-עשרה התרכז עולם הדפוס היהודי בערים קרקוב, ורשה וּוילנה, שבּה שכן בית הדפוס של האלמנה והאחים ראם. לאורך המחצית השנייה של המאה התשע-עשרה ביסס בית הדפוס בראשות דבורה ראם את מקומו כמוסד מוביל להוצאה לאור בעברית וביידיש, ובשנות השמונים התחזק מעמדו ביתר שאת עם הוצאת מהדורת התלמוד הבבלי («דפוס וילנה»). בראש נייר המכתבים הרשמי של הפירמה התנוסס בשנים אלה הכיתוב:

Wittwe & Gebrüder Romm: Buchdruckerei, Schriftgiesserei, Stereotypie, Buchbinderei & Verlagsbuchhandlung, עדות לכך שבית הדפוס חלש על כל שלבי ההבאה לדפוס.

המלומד, החוקר והבנקאי היהודי שלמה בובר (1827–1906) שהתגורר בלמברג, הוציא לאורך בשליש האחרון של המאה התשע-עשרה כמה מהדורות של כתבי יד מוערים מספרות המדרשים והאגדה. בין המהדורות הללו היה גם מדרש תנחומא, שבובר עמל במשך כמה שנים על הכנתו לדפוס. כבר ב-1884 נשלח מכתב מאנשי ראם אל בובר בעניין ה«תנחומא», ובו הבטיחו אנשי בית הדפוס כי «כל פקודותיו בנוגע להדפסת התנחומא תשמרם רוחנו. ונאיץ בהפועלים למהר מלאכתם בכל האפשרי. אפס כי לא נוכל לקבוע זמן לגמר מלאכתם כי זה תלוי בהרבה סבות» (15.7.1884). במכתב מן התשעה ביולי 1884 בנוגע לזכויות ההדפסה ביקשו את אישורו של בובר «כי יכתוב לנו הסכמתו אשר זכות הדפסתו לנו היא לעולם, לבל יוכל אח“כ איש זולתנו להסיג גבולנו». «נתתי לכם הזכות», השיב בובר ב-25 ביולי 1884.

אולם מכתב שנשלח מבית הדפוס אל בובר ב-24 בפברואר 1885 מגלה כי חלו עיכובים בהדפסת המהדורה בשל איחור בהגעת הנייר הרצוי:

«והנה אמנם הגיע היום הנייר הנ“ל, אבל תפלתנו לא עשתה רק מחצה, כי לא הגיע הרעגאל, והפאבריק [בית החרושת] מודיעה כי עתה בהיות המים עכורים ע“י הפשרת השלגים לא תוכל לעשות הנייר רעגאל, ותשאלנו אם נחכה עד יטהרו המים, או כי נבטל פקודתינו על עשייתן. ועתה לא נדע מה לעשות, כי אם אמרנו נדפיס עתה הפשוטים, הנה לא נוכל להדפיס אח“כ הרעגאל לבדו, בהיותו מעט הכמות ואין בו כדי הדפסה לבדו, ע“כ נשאלה נא עצת אדוננו בזה […]»

בבית הדפוס של ראם, כמו בבתי דפוס אחרים, היו מדפיסים בשנים אלו ספרי קודש ומהדורות מיוחדות בשלושה סוגי נייר: נייר דפוס פשוט; נייר מכונה; ונייר רגאל (Regal) משובח ואיכותי. בנייר מסוג זה השתמשו לרוב לספרים שלמדו בהם לעתים קרובות כמו חומשים או סידורים. מספר העותקים שהודפס על נייר רגאל היה קטן מזה של העותקים שהודפסו בנייר רגיל. והנה, נייר הרגאל שנועד להדפסת התנחומא לא היה מוכן בזמן בשל תהליך הייצור שהושפע מהפשרת השלגים ומעכירות המים. אנשי דפוס ראם הציעו לבובר להדפיס את הספרים באיכות נמוכה יותר או לעכב את ההדפסה עד להגעת הנייר האיכותי. נראה כי הנייר הגיע לבסוף, שכּן בית הדפוס התחייב כלפי בובר להדפיס «תיכף בעז“ה את הפשוט, וכעשרה עקז׳[מפלארים] על נייר רעגאל» (4.3.1885). אולם אז חלו עיכובים אחרים, והדפסת המהדורה נדחתה שוב.

בשלושה ביולי 1885 הכריזה לבסוף מודעת פרסומת של דפוס ראם בעיתון «המליץ»: «אור חדש הופיע מדפוסנו». המודעה ציינה את צאתו לאור של «מדרש תנחומא הקדום השלם […] ואנחנו הוצאנוהו לאור בעז“ה בדפוסנו בתכלית ההידור […] על נייר דרוק, ועל נייר רעגאל». לפי המודעה, ברחבי האימפריה הרוסית היה מחירה של מהדורה פשוטה רובל וחצי, ושל מהדורת נייר רגאל שני רובלים ורבע (שלושה מארקים וחצי למהדורה רגילה, וחמישה מארקים למהדורה על נייר רגאל). נראה שמכירות הספר היו מוצלחות בשנים שאחר כך; ההתכתבות בין בובר לראם מגלה כי ביקש מבית הדפוס להוציא מהדורות נוספות.

בשלושה בדצמבר 1903 נפטרה דבורה ראם. שלמה בובר שלח איגרת תנחומים לבני משפחתה, ובתשובה כתבו לו ב-26 בדצמבר: «והננו משיבים לנו בזה את תודתנו על השתתפו בצערנו ועל דברי התנחומין שדִּבר על לבנו לנחמנו באבלנו על גיסתנו ואמנו הכבודה תנצב“ה». התשובה כללה גם דין ודברים בעניינים עסקיים: «למורת רוחנו לא נוכל כעת למלא את חפץ כה“ר בדבר הדפסת המד׳[רש] תנחומא מחדש כי בית דפוסנו מלא עבודה כעת עד אפס מקום». הדפסת התנחומא וצמיחתו העסקית של בית הדפוס השתלבו זו בזו, ועתה אף התנגשו זו בזו.

ההתכתבות בין שלמה בובר לבית הדפוס ראם מלמדת על המחויבות ההדדית של שני הצדדים לחומר ולרוח, לאיכות הנייר ולדיוק כתב היד, כמו גם לשיקולים עסקיים ולהזדמנויות כלכליות. ההתכתבות מגלה גם היבט ייחודי של תרבות הדפוס והספר היהודית במרחב המזרח-אירופי בשלהי המאה התשע-עשרה ובמפנה המאה העשרים: ניירות המסורים לנייר.

Yael Levi is a postdoctoral fellow at the Israel and Golda Koschitzky Department of Jewish History at Bar-Ilan University in Ramat Gan. Her current research project is entitled »The Sun in Yellow Streets: Devorah Fogel’s Avant-garde Yiddish Poetry in a Jewish Transnational Context.« Yfaat Weiss was the co-supervisor of her doctoral dissertation together with Aya Elyada | yael.levi80(at)gmail.com

If you want to be informed regularly about the posts on Mimeo, subscribe to our rss-feed or send an informal message to phds(at)dubnow.de.