בחזרה לקובנה. התעודה המצורפת לרשימה היא תעודת הנישואין מ-4.9.1923 של סבא רבא שלי, רפאל פינקלשטיין, ושל סבתא רבתא שלי, יוכבד אנוליק, וחתום עליה מזכיר ועד קהילת קובנה. התעודה, שהופקה אחרי חופה וקידושין שסידר הרב זלמן מרגוליס, מסגירה סוד משפחתי קטן. סבתי מינה נולדה ב-14.2.1924, כלומר כשישה חודשים אחרי חתונת הוריה. הדבר מוביל למסקנה המתבקשת שאמה יוכבד הייתה, עפּעס, בהיריון במעמד החופה. הפוריטניות נוסח ישיבת סלובודקה בקובנה מיסודה של תנועה המוסר כנראה לא הכתה שורש בקרב פשוטי העם כמו סבא רבא וסבתא רבתא שלי. כך או אחרת, כשגדלה, סבתי נשלחה דווקא לגימנסיה הדתית-הציונית «יבנה» בקובנה, שפעלה בחסות תנועת המזרחי, ספק במטרה להקנות לה מידות טובות, ספק כדי לכפר על „מעידת“ הוריה. ההחלטה הייתה מצוינת. בלימודיה ב«יבנה» התגלו אצל סבתי אהבה גדולה לספרות יפה ולשפה העברית. משפחתה ניצלה באורח נס בקיץ הנורא של 1941. עם תום המלחמה, לאחר ששבה מפינוי לאזור אוראל, הקימה סבתי בית בווילנה עם סבי, גיבור מלחמה מעוטר ויידישיסט מושבע. כעבור שנים היא עודדה אותי להצטרף לחוג ללימודי העברית שהתקיים בבית הכנסת הכוראלי בווילנה – בית הכנסת האחרון ששרד בעיר, אשר נחנך בשנת 1903 בנוכחותו של שמעון דובנוב.
בחזרה לירושלים. כמו כל הסטודנטים להיסטוריה בעולם, גם הסטודנטים להיסטוריה באוניברסיטה העברית נדרשים לפתח מודעות לטמפורליות של הגישות ההיסטוריוגרפיות ולמוטיבציות האידיאולוגיות הגלויות והסמויות של ההיסטוריונים שמקפידים קלה כחמורה על ארגון החומר הארכיוני. המודעות הזאת עשויה לסייע לסטודנטים לצמצם ככל האפשר את הממד הסובייקטיבי והפרגמנטרי במחקר ההיסטורי כדי להעפיל אל ידיעה כללית ואובייקטיבית יותר של המציאות. לעומת זאת, הסטודנטים בחוגים לספרות ולאמנויות באוניברסיטה לא זו בלבד שמקבלים עידוד להתמקד דווקא במבעים הסובייקטיביים שעצם העיסוק בהם עלול לערער את האפשרות להגיע לידיעה הכללית של המציאות, אלא אף להעצים את הסובייקטיביות המגדרית, המעמדית והאתנית שלהם באמצעות נושאי המחקר.
בחזרה לקובנה. בשל קוצר היריעה לא אוכל לפרט כאן על יתרונותיה וחסרונותיה של כל אחת מהפרדיגמות. אבל בעקבות שיתוף הפעולה האקדמי המתמשך עם פרופ‘ יפעת וייס כן אוכל לטעון שהגברת המודעות ל-DNA המשפחתי המרחבי הפרטי, לרבות הקונפיגורציה האידיאולוגית והפוליטית שלו, עשויה לסייע הן להבנה של השלמה המציאות ההיסטורית הן להעצמת הסובייקטיביות. ככלות הכל, הכרת העצמי מקנה לאדם יכולת אמפתית להבין את האחר, גם אם מדובר באחר בן תקופה אחרת בעל DNA מרחבי דומה. נהיר גם שמידת ההכרה של האחר באשר הוא רק מעצימה את הסובייקטיביות והופכת את האדם למה שהוא.
